פרק - הקדמה
אמנות הטאי צ'י התגלתה במהלך העשורים האחרונים במערב והפכה לתופעה עולמית ומיליונים מתרגלים אותה מדי יום. המסע שלי בעולם אומנויות הלחימה ארוך ומפותל – החל בקרטה, ג'ודו, MMA , קונג-פו ועד שהתכנס אל תוך עולם התנועה הפנימית. את צעדי המעמיקים הראשונים בטאי צ'י עשיתי בניו יורק, בבית הספר המרכזי School of Tai Chi Chuan (STCC) בניהולו של מאסטר פטריק ווטסון (Patrick Watson), שלמד אצל אחד מגדולי המאסטרים צ'נג מאן-צ'ינג (Cheng Man-Ch’ing) . לאורך השנים למדתי והעמקתי בשיטות לחימה פנימיות נוספות כמו בה-גואה ושינג-אי שהם שזורים באמנויות ריפוי, פילוסופיה טאואיסטית ומדיטציה. הספר הזה אינו מציע רק זווית ראייה צרה, אלא מבקש לפתוח בפניכם שער רחב אל כל רבדיה של האמנות המופלאה הזו. התרגילים והכלים המופיעים כאן מזמינים אתכם להתנסות בעצמכם. עם זאת, הורידו את הנוקשות והקשיבו לגוף שלכם. אם תנועה מסוימת מרגישה לא טבעית או מעוררת אי-נוחות, עצרו, הניחו לה וחזרו אליה מאוחר יותר. התייחסו בכבוד גם לצד הלחימי והנסתר של התרגול; מדובר בטכניקות עתיקות ועוצמתיות מאוד – במיוחד בעבודה עם בני זוג – ויש לתרגלן בזהירות מתוך מטרה למנוע פציעות.
מה זה בכלל טאי צ'י? יש משהו חמקמק וקסום בטאי צ'י. מצד אחד, זוהי מערכת לחימה סינית עתיקה ששימשה בעבר את שומרי הקיסר ונשמרה בסודי סודות מפני זרים ומצד שני, היא מתורגלת היום בייחוד במערב למטרות ריפוי, יציבה וחיטוב על ידי צעירים ומבוגרים, אנשי רוח וספורטאים בכל רחבי העולם. ככל שמתקדמים באימון, מתגלים רבדים שמעבר לתרגול הבריאותי הרגיל, החל משחרור פתאומי של אנרגיה מתפרצת ועוצמתית המכונה "פה-ג'ין" (Fa Jin) – שבה הגוף כולו פועל כקפיץ משוחרר המנתב כוח עצום מתוך הרפיה מוחלטת ועד ל "דים מאק" (Dim Mak) שמשתמש בידע העתיק על נקודות לחץ ומרידיאנים בגוף כיצד בתנועה מדויקת אפשר לנטרל כל בן אדם. אם ננסה לדייק את המהות, נגלה שזהו מארג עדין של שלושה חוטי משי השלובים זה בזה: אמנות לחימה, אמנות ריפוי ופילוסופיית חיים. היופי הוא שכל מתרגל בוחר אילו חוטים להדגיש, ויוצר לעצמו את היצירה הייחודית שלו. הטאי צ'י אינו קפוא בזמן והוא כל הזמן משתנה ומתפתח. אם נציץ אל "הימים ההם", נגלה סיפורים על שיעורים קשוחים שבהם תלמידים נאלצו להתמודד עם קושי פיזי קיצוני עד קצה היכולת. אך העולם השתנה, ועימו גם האמנות. כיום, הלימוד אינו דורש עוד לשבור את הגוף, אלא מציע תהליך שלוו, שקט ומרגיע שפוגש את האדם המודרני בדיוק במקום שבו הוא זקוק לשקט. שאלת היסוד נשארת פתוחה: מה תרוויחו מהמסע הזה, ומה תידרשו להשקיע? אם הספר הזה יעזור לכם לגלות את התשובה, או לפחות יפתח צוהר למבט חדש – עשיתם את הצעד הראשון שלכם על השביל.
פנימי מול חיצוני: הסוד שמאחורי התנועה בעולם אומנויות הלחימה מרבים לדבר על ההבדל בין סגנונות "פנימיים" ל"חיצוניים". הסיפור הזה החל בשנת 1894, תקופה שבה מפגש בין בתי ספר שונים נגמר לא פעם במכות ובעימותים. אז קמו שלושה מאסטרים גדולים – צ'נג טינג-הואה, מאסטר ליו דה-גואן ומאסטר ליו ווי – שהבינו שהכוח האמיתי טמון בשיתוף פעולה. הם איחדו את שלוש השיטות הפנימיות הגדולות: טאי-צ'י, שינג-אי ובה-גואה, וקראו להן בשם החדש ניי ג'יא צ'ואן (אגרוף המשפחה הפנימית).
שיעור הטאי צ'י: משולש הקסם בדיוק כפי שהמחול נע בין קצבו הסוער של הרומבה לרוך השקט של הבלט, כך גם עולם הטאי צ'י נע בין זרמים וסגנונות שונים. אך במרכזם של כל הסגנונות המסורתיים פועמת תמיד אותה ליבה, המורכבת משלושה יסודות שלמים:
האם זה מתאים לי, ומה צריך כדי להתחיל? במהלך שנות ההוראה שלי, ראיתי סוגים שונים של אנשים המגיעים אל המזרן. מהקצוות המנוגדים ביותר כמו אישה עדינה שחיפשה שיווי משקל ויציבות בעולם רועש, ועד ללוחם מואי טאי קשוח שביקש לגלות את רזי התנועה הפנימית והאנרגיה הנסתרת. לשניהם נמצא מקום של כבוד. אם אתם נמצאים היכן שהוא באמצע, סביר להניח שאין שום דבר גופני שימנע מכם להתחיל. ובעניין הציוד? הטאי צ'י שומר על צניעות מרתקת. לא צריך חליפות יקרות או ציוד מסובך. בגדים נוחים ונעלי ספורט פשוטות (או אפילו יחפים) יספיקו בהחלט. אני מעדיף נעלי אימון דקות ללא עקב מוגבה, כדי לשמור על קשר בלתי אמצעי עם האדמה. כמובן, יש לקחת בחשבון את ההשקעה הכספית בשיעורים עצמם – השקעה ששווה לבחון מול כל פעילות התפתחותית אחרת, ולגלות שהיא מהמשתלמות שתעשו עבור עצמכם.
למה בעצם להשקיע את הזמן והאנרגיה? התשובה מתגלה בגוף פנימה. מעבר לחיזוק, הגמישות וחיטוב הגוף, הטאי צ'י מתקן את הנזקים השקטים של שגרת החיים המודרנית – שעות של ישיבה מול מסכים, עקמומיות, והכתפיים המכווצות שנושאות את מתחי היום. חשבו על מנגנון ה"הילחם או ברח" שלנו. בעולם המודרני, המנגנון הזה נדלק ללא הפסקה: נשימה מהירה ושטוחה, עומס כרוני, ואנרגיה ששמצטברת בפלג הגוף העליון כאילו אנחנו תחת מתקפה תמידית. הטאי צ'י שובר את המעגל הזה. הנשימה העמוקה והאיטית מחזירה את המערכת לאיזון. מתרגלים ותיקים מתארים את התחושה של מציאת העוגן (Grounding) – מעין "קולט ברקים" פנימי שיודע לקחת את האנרגיה העודפת ולשלוח אותה ישר אל האדמה. וכשהגוף משוחרר ומיושר, האיברים הפנימיים חוזרים לנשום ולתפקד במיטבם. בסופו של דבר, בשער הכניסה הזה, שתי הדרכים פוגשות את אותו האדם. אבל הדרך שבה תבחרו לצעוד תלויה באיזה עולם תרצו לפגוש קודם: את הסערה, או את השקט.